סוזאן סונדפור עושה 'מוזיקה לאנשים בצרות': ראיון

ג'ייסון סקוט

באדיבות סוזאן סאנדפור

החיים מוכנים לקרות ולהתפתח, ואנחנו רק הכלי, קולו של הנטוריסט אנדרס רוברטס עולה מתוך הבלחות מחוץ לכדור הארץ שמקפצות מסביב כמו רסיסים מדממים. הכלי הארצי שעליו הוא מדבר בצורה כה עמוקה נמתח כמו חתול שמושיט את ידו אל שמש הצהריים - ומשמש כחלק המרכזי של אלבום האולפן החדש של הזמרת והיוצרת הנורבגית סוזן סאנדפיר, מוזיקה לאנשים בצרות .

מעובד במשך שנה אחת כשהיא סורקת את הגלובוס, מקוריאה הצפונית לנפאל, מברזיל ועד איסלנד, עשרה שירים מהבהבים ורוקדים באופק, כשהיא לוחשת על גלגול הנשמות המאושר, מצאה אותה עושה מה לעזאזל [היא] הרגיש כמו.'

במונחים קונקרטיים, פירוש הדבר היה לזרוק את הטיולים הרגילים שלה עם מוזיקת פופ מבוססת סינת'ים. האלקטרוניקה נפלה, והיא נותרה עם פסנתר וגיטרה מדהימים, שהוצגו בצורה מפוארת ברגעים מכריעים כמו Good Luck Bad Luck, בית וידוי שביר ורודף, ו- Undercover. היא שיחררה התחדשות בגישה הארצית והרופפת יותר, ולעתים קרובות, הקול הנוקב שלה מרגש. חקר עולמות חדשים ותרבויות חדשות הותיר רושם בל יימחה עליה ועל מלאכתה, מיוצג גם בתוך העיבודים הממגנטים, הקולנועיים והחולמניות הכללית של האלבום. [הטיולים] גרמו לי להתמקד במשהו אחר מלבד עצמי, זה גרם לי להיות סקרנית ורעבה לרשמים חדשים ולמניעים חדשים לצילום שלי, היא אומרת.

קשה להצביע בדיוק איך זה השפיע על המוזיקה שלי, אבל כל החוויות הן בעלות פוטנציאל השראה ליצירתיות. לא נסעתי לכתוב נסעתי לצלם, שזה בעיני חלק חשוב מהאלבום, מציינת סאנדפ'ר מהשהייה שלה, ממוסגרת דרך יצירת האלבום והחוברת. המשלחות שלה זרמו לאחר מכן להודאה חושפנית 'שריקנות היא המקום שבו דברים מתחילים לצמוח. רוב היקום ריק. אז, אני לא מפחד מזה יותר'.

מוזיקה לאנשים בצרות הוא בין הסטים הגולמיים והמעוררים ביותר של השנה ומקיף בתוכו טוהר החיים, צער בלתי מוגבל, פגיעה בתחתית הקרקע וחזרה אחת לפסגה. למטה, סאנדפרוק חושפת את אחד הרגעים החשובים ביותר מהדילוגים והדילוגים שלה בין יבשות לאסטרולוגיה וסוף העולם.

מה היה הרגע הכי חשוב מהטיולים שלך לחו'ל?
אני זוכר שישבתי על סירה על נהר השינגו, רחוק מכל מה שהכרתי, וחשבתי איך ייחלתי שהמסע יסתיים בקרוב כי התגעגעתי למיטה שלי. ואז חשבתי איך אני תמיד רוצה להיות במקום אחר, וכשאני שם, לא ממש אכפת לי. פשוט ישבתי שם והסתכלתי על הנהר והג'ונגל ופשוט חוויתי את זה, לקחתי אותו, וזה היה אושר.

כיצד התנגן הקצב המהיר מטבעו במוזיקה, ואיך נשארת מקורקע בתהליך?
אני חושב שחיים טובים זה לשים את זה בפרספקטיבה. אהבה זה חשוב. לאהוב אחרים. לאהוב את מה שאתה עושה. עליתי להר אתמול. לעתים רחוקות אני יוצא או יוצא לטייל. זה הרגיש חשוב, אבל אני לא יודע למה. אולי כדי להרגיש חיבור. אני חושב על הדברים האלה בשנים האחרונות. אני מניח שחלק מהדברים האלה הגיעו חלקית לאלבום.

מה הוביל אותך לטייל בעולם?
התחלתי לצלם אחרי שקראתי את ספר התמונות של תומס אספדל, החיים הפרטיים שלי . קניתי את אותה מצלמה והתחלתי לצלם חדרי מלון כמוהו. יש לי דם על השן, כמו שאנחנו אומרים בנורבגית - אני אוהב את הביטוי הזה, הוא כל כך ראשוני וויקינגי. זה אומר שאתה מקבל את הטעם של משהו שאתה אוהב, וזה מרגש אותך. אז החלטתי שאני רוצה לעשות פרויקט צילום לאלבום שבו אסע למקומות מעניינים ואתעד אותם. בסוף הייתי מנסה לספר איזשהו סיפור על העולם שאיכשהו יתקשר לאלבום.

עם 'גלגול נשמות' אתה מתמודד עם סוף העולם. מה נתן השראה לרעיון הזה?
ובכן, סוף העולם שלנו. העולם יהיה בסדר גמור. כנראה שגם אנחנו נעשה. אבל לפעמים זה נראה עגום. אני חושב שאנחנו צריכים לשיר בלדות מרגיעות במקום לצרוח אחד על השני כשהדברים מתקשים. אני אישית חושב שהשיר עוסק יותר באור מאשר בחושך.

מההתחלה עם 'Mantra', אתה מתייחס לירח ולכוכבים לעתים קרובות למדי לאורך האלבום. איך אתה מתייחס לגרמי שמיים?
אני לא יודע כלום על אסטרולוגיה. אני לא מעריץ גדול [של זה], למען האמת. כולנו מסתכלים למעלה על החפצים השמימיים האלה, ואני חושב שאנחנו יכולים לתת להם את המשמעות הסמלית שאנחנו רוצים שתהיה להם. לכל האובייקטים בשיר יש לרוב קונוטציות מבשרות רעות או שליליות בהיסטוריה. רציתי לתת להם משמעות חיובית יותר.

איך האלבום הזה התחיל, ואיך הכל הסתדר?
השיר הראשון שכתבתי היה 'גלגול נשמות'. לאחר מכן, 'מנטרה' ואז 'סמויה'. ואז, כתבתי את 'קול המלחמה'. כל שירי הגיטרה שכתבתי בבית בלונדון. אחר כך, נסעתי ללוס אנג'לס וכתבתי את 'בהצלחה מזל טוב' ו'אף אחד לא מאמין באהבה יותר'. ואז, בלונדון, כתבתי את 'הרים'. ואז, כתבתי את 'סיפור לפני השינה' בבקתה בוודסטוק. השיר האחרון שכתבתי היה 'תור הזהב'. Jørgen Træen, שהפיק איתי את האלבום, הלחין את המוזיקה המופשטת היפה סביב הראיון עם אנדרס ברצועת הכותרת.

העיבודים מרגישים פתוחים יותר מחלק גדול מהעבודה הקודמת שלך. דיברת על כך שאינך רוצה לעבוד עם סינת'ים הפעם, איך זה השפיע על הגישה שלך?
רציתי את המגע האנושי. פשוט לא הרגשתי שאני יכול להביע את מה שאני רוצה להעביר בסינטים יותר, אז התחלתי לנגן שוב בגיטרה ובפסנתר.

רבים מהשירים מרגישים גדולים מהחיים, קולנועיים. אילו החלטות נכנסו לאלו מכשירים השתמשת ואיזה מצב רוח רצית ליצור?
לעתים קרובות כשאני רוצה לסדר שיר, בעצם להלביש אותו, אני חושב כאילו אני יוצר סצנת קולנוע. דמיינתי מכשפות ומזל'טים בשמי אש ב'קול המלחמה'. דמיינתי לי שיכור עייף בבר ב-'Good Luck Bad Luck'. לעתים קרובות מדובר ביצירת תפאורה לרגש. ואז אני רק צריך למצוא את הכלים שמתאימים לסצנה.

האם לאמנות/מוזיקה יש חובה להוות צינור לחיים ולאפשר דרכים שבירות, דחופות ועוצמתיות יותר?
אני חושב שאמנות יכולה להיות מה שהיא צריכה להיות. לפעמים זו צריכה להיות המוזיקה שגורמת לך לעשות כלים, או הציור שאתה שם על הקיר בבית כדי להנעים את הסלון. או המוזיקה שעושה לך חשק לרקוד כשאתה במועדון. השמלה האהובה עליך. לפעמים זה צריך להיות עמוק לפעמים זה צריך להיות רדוד.

מוזיקה לאנשים בצרות יוצא ב-8 בספטמבר.

האלבומים הטובים ביותר של 2017 עד כה: