הזמרת של גלים חיוורת הת'ר ברון-גרייסי לובשת את השפעות הפופ-רוק הכועסות שלה Y2K על השרוול שלה

ההורוסקופ שלך למחר

לדעת

שלח לי בדוא"ל הצג באתר

זמרת הפופ-רוק אנגסטי Y2K הת'ר ברון-גרייסי לובשת את ההשפעות שלה על השרוול. סולן להקת The Pale Waves מצטטת אמנים של תחילת שנות ה-2000 כמו אבריל לאבין, אוונסנס ו-Blink-182 כהשפעות המוזיקליות העיקריות שלה, וניתן לשמוע את ההשפעות הללו חזק וברור במוזיקה של הלהקה. אלבום הבכורה של Pale Waves, My Mind Makes Noises, הוא דוגמה מושלמת לסאונד הפופ-רוק המודאג של ברון-גרייסי. הסינגל המוביל של האלבום, 'There's a Honey', הוא לחן קליט, מונע על גיטרה, שישתלב ממש בכל פלייליסט של תחילת שנות ה-2000. ורצועת הכותרת של האלבום היא בלדה מצבי רוח שתגרום לאבריל לאבין להתגאות. אם אתה חובב מוזיקת ​​פופ-רוק חרדתית, אז אתה צריך לבדוק את Pale Waves. תאמין לי, הת'ר ברון-גרייסי הולכת להיות הזמרת האהובה החדשה שלך.

אריקה ראסל

באדיבות טום פולן

השוואת נשים מוזיקאיות זו לזו היא, לרוב, טאבו. זה מובן, בהתחשב ב שנאת נשים , סטנדרטים כפולים ו שוליות כל כך הרבה נשים מתמודדות בתעשיית המוזיקה, עד שאמנים רבים יעדיפו שיראו אותם אך ורק בתוך הוואקום של עבודתם. השוואות בין אמנים (בדרך כלל נשים) היו עצלות במקרה הטוב, ובעייתיות במקרה הרע - ראו: הנצחה בלתי פוסקת של התקשורת ואפשרות של בריטני נגד סטאלין , ניקי נגד קארדי , וכו'. כל כך הרבה פעמים נשים מתמודדות זו מול זו ללא צורך, דבר שיצר נרטיב שקרי מזיק שנשים יכולות להתקיים במקביל, שלא לדבר על לפרוח, באותו מרחב אמנותי.

אבל להת'ר ברון-גרייסי מאוד אכפת כשאתה משווה אותה לגיבורה האישית, אבריל לאבין, או לכל אחת מהמוזיקאיות המיוחדות האחרות שהעניקו לה השראה להתבגרות, לצורך העניין. הזמרת-יוצרת הבריטית עונדת את ההשפעות שלה בצורה גלויה, כמו אות כבוד מוזיקלי. לזמרת Pale Waves אכפת מה אתה חושב: היא גאה לחגוג את האמנים שעיצבו אותה - והיא עושה זאת בקול רם באלבום השני של הלהקה, מי אני?

זמרת של שנות ה-90

התקליט, שיצא ב-12 בפברואר, הוא מכתב אהבה לפופ-פאנק של סוף שנות ה-90, תחילת שנות ה-00, פאוור-פופ ופופ-רוק מעורר רגשות, שצילמו את פסקול הילדות והנעורים של ברון-גרייסי, ומשך חוטים קוליים מאקטים כמו אלאניס מוריסט, הול, מישל סניף, Sixpence None the Richer ולבין הנ'ל.

אוסף אינטרוספקטיבי של פופ מונע על גיטרה, האלבום מתאר את החוויה הקווירית של זמרת ואפפוס ('She&aposs My Religion'), חוסר ביטחון וחרדות ('Od Ones Out'), חוויות עם סקסיזם ('You Don&apost Own Me') והמסע לרגשי שִׁחרוּר. זה מאוד אישי ורציני בצורה לא מתנצלת, אז אין פלא שהבסיס שלו בנוי על הצלילים הנוסטלגיים של נוער מרדני ברון-גרייס.

עם זאת, יותר מסתם מכתב אהבה מוזיקלי, בבסיסו מי אני? הוא אלבום על אהבה חתרנית: סוג האהבה שלא זוכה לעתים קרובות לייצוג במרחבים מיינסטרים האהבה הטרנספורמטיבית שקורעת אותנו לגזרים ומחברת אותנו שוב יחדיו שוב, את האהבה האנושית הבסיסית שלפעמים שוכחים להראות זה לזה ואת האהבה המתמשכת. אהבה שאנו מחזיקים עבור כל מי שאי פעם השפיע עלינו. אולי הכי חשוב, עם זאת, זה קשור לאהבה עצמית רדיקלית, ואימוץ היופי והכאב שמגיעים עם שינוי, צמיחה ואימוץ מי שאנחנו.

להלן, הת'ר ברון-גרייסי מתגלה בכנות לגבי אלבום הפופ-רוק החדש והנוסטלגי של Pale Waves, ללא ספק, שנותן למעריצים את הייצוג הקווירי שמגיע להם, לנשים הרוקיסטיות המתגלגלות שעיצבו אותה כאמנית ומדוע התאמה לסטטוס קוו בחברה אינה באה בחשבון.

איך התפתחה הלהקה כיחידה ביניהן המוח שלי עושה רעשים (2018) והאלבום החדש שלך?

כולנו גדלנו הרבה בשנים האחרונות. קבענו מי אנחנו הרבה יותר כאנשים. כשכתבנו והקלטנו המוח שלי עושה רעשים , אפשר היה לראות שהיינו כל כך צעירים. הרגשנו חדשים בתעשיית המוזיקה. בעצם רק הסתכלנו אחורה בתמונות, כולנו, לפני כמה ימים ורק צחקנו כמה אנחנו נראים כמו תינוקות. פשוטו כמשמעו, נראינו כל כך צעירים ותמימים! עשינו דרך ממש ארוכה עם הבגרות שלנו. אני פשוט מרגיש שבאמת התבגרנו והתמקמנו בעצמנו ומצאנו את מי שאנחנו לפני הרבה יותר משלוש שנים. כעת, אנו מצפים לעתיד.

מהם חלק מאירועי החיים שעיצבו את האלבום החדש?

ממש לפני שכתבתי את התקליט, הגעתי לנקודת שפל בבריאות הנפשית שלי והתחלתי לפקפק בכל דבר. התחלתי לשאול אם מוזיקה זה מה שאני רוצה לעשות יותר כי פשוט הרגשתי כל כך אומלל וריק. אני חושב שהגעתי לנקודת השפל הזו עודדה אותי לכתוב את התקליט הזה כי הרגשתי שאני חייב להוציא ממני את מה שהרגשתי באותה נקודה, שזה היה תסכול ועצב.

אתה פותח יותר על המיניות שלך באלבום הזה, דרך שירים כמו She's My Religion. מה עורר אצלך את הפתיחות הזו?

אני חושב שפשוט להתאהב באמת ולהיות במערכת יחסים. הרגשתי שאני מוכן להיות פתוח ולדבר על זה, ורציתי [להיפתח] כי אני גאה בזה. אני אסיר תודה על כך שיש לי את מערכת היחסים הזו כי זה היה חשוב כל כך למעריצים. מתוך כל הסינגלים וכל הקליפים [הוצאנו מהאלבום הזה], היא הדת שלי היא אחת שממש הדהדה בקרב המעריצים שלנו כי סוף סוף יש להם ייצוג בריא לקהילת ה-LGBTQ+, ולא רק סטרייט כוכב פופ שר על להשתכר ולנשק בנות או משהו. סוגי השירים האלה כל כך מתסכלים.

היית אומר מי אני? משקף אותך יותר באופן אישי מאשר המוח שלי עושה רעשים ?

כן, 100 אחוז. כל שיר בודד באלבום הזה באמת חשוב לי מאוד. עם האלבום הראשון, אני כן מהדהד עם הרבה מהשירים האלה, במיוחד Drive, Karl ו-Noises. אבל עם כמה אחרים, אני לא מתחבר כמו שאני מתחבר לתקליט השני הזה. וזה רק בגלל שנהייתי הרבה יותר פתוח כאדם ויותר מוכן ככותב שירים.

באלבום הראשון התחבאתי מאחורי הרבה מטפורות. הרבה שירים לא היו ישרים לעניין, בעוד שלתקליט הזה הייתי מוכן להיות הרבה יותר פגיע. זה אומר שבאופן טבעי אני מתחבר יותר לתקליט השני. אני מקווה שאוכל להמשיך לעשות את התנועה הזו [קדימה] עם התוכן השלישי שגלי חיוור הוציאו. אני רוצה להמשיך להיפתח.

אתה לא הבעלים של אותי כולל מסרים פמיניסטיים רלוונטיים, במיוחד ברגע זה בתרבות הפופ שבו אנו בוחנים מחדש את האופן שבו התקשורת והציבור התייחסו לנשים מסוימות בפרופיל גבוה, מבריטני ספירס ועד לינדזי לוהן.

דרו סילי לשיר עבור זאק אפרון

החברה שלי באמת צפתה בסרט התיעודי על בריטני ספירס לאחרונה. נכנסתי ויצאתי מהחדר כי עשיתי דברים שונים וקיבלתי הצצה מזה. ואז ראיתי את הסרטון הוויראלי של לינדזי לוהן עושה את הראיון הזה עם [דיוויד לטרמן]. צפיתי בזה וממש נגעלתי [מאיך] שהוא המשיך לדחוף אותה, בעצם עשה צחוק מבריאותה הנפשית והתייחס אליה כמו בדיחה ולא לבן אדם. היא התמודדה עם זה כל כך טוב, אבל אני לא יודע איך היא הצליחה לנשוך את הלשון. אנשים כאלה הם שמניעים אחרים כמו בריטני לתוצאות האלה. הם מונעים [לנקודה זו] על ידי התקשורת, על ידי האנשים שמנתחים ומבקרים אותם כל הזמן. זה בהחלט נורא ורע. אנחנו צריכים להתחיל לראות אנשים אחרים כבני אדם.

מָחָר חשוב גם ברמה התרבותית, שכן הוא מדבר על בידוד, קונפורמיות ואחרות. איזו עצה היית נותן למעריצים שנאבקים לעבור את הלחצים החברתיים של היום?

הייתי רק אומר, עד כמה שזה קשה, אל תקשיב לדברים הנוראים שהחברה אומרת לך. אתה, כיחיד, ייחודי ויפה ונפלא - וכך העולם צריך להיות. אני חושב שהחברה מנסה לגרום לכולנו להיות אותו הדבר. אם אנחנו מתלבשים אחרת, אם אנחנו נראים אחרת, אנחנו מסווגים כמוזרים ופריקים. זו לא ההתנהגות שהחברה צריכה להיות לכולם היא שונה וכולם צריכים לקבל את זה ואנו לא צריכים להרגיש שאנחנו צריכים להתאים. אל תתאים, לא משנה מה אנשים אחרים אומרים לך. פשוט תישאר נאמן למי שאתה.

האם אתה מתוסכל כשכמה אנשים מתחבטים נגד הדיכוטומיה בין הסגנון האישי בהשראת הגותי שלך לבין המוזיקה הנוטה יותר לפופ של הלהקה?

זה מתסכל להפליא ואני צריך לנשוך את הלשון שלי הרבה זמן. אני לא ממש מבינה למה זה כל כך קשה, אבל נראה שאנשים לא מצליחים להבין שאולי אני רוצה ללבוש צללית כהה ושפתון. למה זה לא בסדר עבורי [ללבוש] כשאני שר שיר פופ? אתה לא צריך להתלבש בצורה מסוימת כדי לנגן מוזיקת ​​פופ. למה זה מפריע לאנשים? למה זה בכלל בעיה? כאילו, אסור שיקרה להם הרבה בחייהם כדי לכעוס באמת על איך שאנחנו מתלבשים ואיך שאנחנו נראים בזמן ביצוע שירי פופ. אני רואה אנשים כל הזמן אומרים שאנחנו פיתיון גותי. [ צוחק ] אנחנו לא מנסים לפתות אותך! אני מתלבשת ככה מגיל 14.

שמעתי את זה כל כך הרבה פעמים. היינו פעם בצילומים בחוץ בלונדון ומישהו עבר במקום ואמר, אה, אתה בלהקת רוק, נכון? אתה עושה מוזיקה כבדה? אתה צורח? גם אני לא נראיתי כל כך גותי בהזדמנות שאני מדבר עליה. איך אתה מצפה שאראה כשאתה מאזין ל-Easy, שהוא כנראה השיר הכי פופ באלבום שלנו? תן לאנשים להיות מי שהם רוצים להיות.

מבחינה מוזיקלית, לאלבום הזה נראה שתיעלת קבוצה ספציפית של נשים חזקות ומשפיעות בפופ-רוק: אלאניס מוריסט, אבריל לאבין, קורטני לאב, ליז פייר, מישל סניף - הסאונד של סוף שנות ה-90, תחילת שנות ה-00 שהגדיר דור הנוער. איך השפיע עליך עידן המוזיקה הזה?

אותו [עידן] המוזיקה היה עקבי לאורך כל חיי מאז שהייתי בן 14 או 15, ואני בן 26 עכשיו. אני מקשיב לאמנים האלה בלי הפסקה שמוזיקה היא הבחירה שלי. אני חושב שאותן נשים במיוחד בהחלט השפיעו כל כך על המוזיקה ואני לא חושב שהן מקבלות מספיק קרדיט. אני זוכר שכשגדלתי, הייתי קצת לבד - שיחקתי על הסקייטבורד שלי וראיתי הרבה בנות שהיו כמוני. הם לבשו חצאיות ואיפור ואני לא רציתי לעשות את זה. ואז ראיתי את אבריל לאבין בטלוויזיה משחקת את Sk8er Boi והרגשתי מיידית שמובנת. סוף סוף הרגשתי שזה מגניב להיות טמבוי. הנשים האלה במיוחד עזרו לעצב אותי להיות מי שאני היום. אני מסתכל עליהם בצורה מאסיבית.

נראה שאבריל לאבין סוף סוף מקבלת את ההכרה והכבוד המגיעים לה בתרבות הפופ. למה לקח כל כך הרבה זמן עד שנתנו לה את החובות שלה?

אנשים מזדעזעים כשאני אומר שאבריל הייתה השפעה עצומה על האלבום הזה ואפילו רק עליי כאדם. הם כמעט רואים את [ה] כגבינה או גימיקית. כאילו, אתה מטורף אם אתה חושב כך! אבריל עיצבה כל כך הרבה אנשים ולקחה חלק עצום בילדותם של כל כך הרבה אנשים, במיוחד בנות. אי אפשר להכחיש ששלושת האלבומים הראשונים שלה במיוחד הם יצירות איקוניות עם כתיבת שירים מדהימה ומדהימה. ואני לא יודע למה אנשים רואים בה את האמנית הגימיקית הזו. היא לא. אני חושב שאנחנו חייבים לה כבוד. מגיע לה קצת כבוד אולטימטיבי.

האם עטיפת האלבום והעמדה שאתה עומד ביצירה היו הנהון מודע לזו של אבריל שחרר עטיפת האלבום, או שזה פשוט קרה ככה באופן מתמיד?

אני באמת עומד ככה, אז התנוחה הזו הייתה טבעית. [ צוחק ] כן לקחתי השפעה מסיבית שחרר אבל. אני אוהב סוג כזה של תנועה ותנועה. אני אוהב במיוחד את לוח הצבעים של שנות ה-90, תחילת שנות ה-2000. זה כן השפיע על האלבום, אני לא מתכוון להכחיש את זה. אם כבר, אמנות פשוט ממוחזרת, זה פשוט לעשות עליה את הספין שלך. יש אמנים שמעמידים פנים שהם ממציאים את כל מה שהם עושים. כמו מה!? אתה לא לוקח השפעה מכל מה שסביבך?

מה האלבומים שעשו בשבילך כשהיית צעיר יותר מה שאתה מקווה שהאלבום הזה יעשה למעריצים?

אני לא רוצה להגיד אבריל לאבין כי כבר דיברנו עליה. אז אני חושב גלולה קטנה משוננת מאת אלאניס [כי] היא אישה כל כך חזקה, נועזת ועוצמתית. היא לא מתאפקת עם כתיבת השירים שלה היא מאוד פתוחה לגבי רוב הדברים. אני חושב שהיא באמת אחת מהכותבות הטובות ביותר שיש. כלומר, אירוני? הרעיון לכך הוא פשוט גאוני. זה מדהים ואני אוהב כל דבר באלאניס והייתי מת לראות אותה בשידור חי. האלבום הזה במיוחד שיחק תפקיד עצום בילדותי והשפיע עלי רבות כאמן. אני מקווה שהאלבום החדש שלנו יעשה את זה גם עבור המעריצים שלנו.

למרות שאלת הכותרת של האלבום - 'מי אני?' - נראה שאתה יודע בדיוק מי אתה עכשיו. מה גילית על עצמך בזמן העבודה על התקליט?

גיליתי שאני באמת ממשיך למקום טוב יותר מבחינה נפשית ושהרבה מנקודות המבט שלי השתנו באופן דרסטי. היה נחמד לראות את השינוי הזה כי זה הרגיש הרבה יותר בריא. זה הרגיש מדהים, לראות אותי גדל כאדם ומתקדם לאורח חיים טוב יותר והסתכלות טובה יותר על החיים. אני חושב שמצאתי את זה בתוך האלבום הזה.

עם אילו שאלות נשארת?

איך אמשיך [להתפתח]? אילו שינויים אני יכול להמשיך לעשות כדי להפוך את עצמי בריא יותר מבחינה נפשית? איך אני יכול להמשיך את המסע הזה? איך אני ממשיך להתקדם? אני לא חושב שכבני אדם נוכל אי פעם להזדהות באופן מלא עם מי שאנחנו, כי אנחנו מתפתחים כל יום. אנחנו כל הזמן, משתנים באופן דרסטי. אני מרגישה שבאמת הזנחתי הרבה מעצמי בעבר, ובשנה וחצי האחרונות, באמת אימצתי את החלקים האלה בעצמי. אני רק רוצה להמשיך לגדול.