כשאנחנו מתקדמים יותר לתוך השנה, הגיע הזמן להסתכל אילו אלבומים השפיעו הכי הרבה בשנת 2015. הנה הבחירות שלנו לאלבומים הטובים ביותר של השנה עד כה!
בראדלי סטרן
אינטרסקופ / אטלנטי / אי
אז, הגיע יוני עכשיו. (בעוד כמה ימים, בכל מקרה.) זה באמת מטורף, נכון? רק לפני כמה שבועות צפינו בזרים שמחים בטירוף מחליפים נשיקות מבולגנות וקרירות באמצע טיימס סקוור, האם לא פרסמנו? זמן: זה עובר!
הרשימה הרטרוספקטיבית של סוף השנה הפכה למסורת עיתונאות מוזיקה שמגיעה מדי דצמבר (או סוף נובמבר עבור כמה מהפרסומים המשמחים יותר ויותר), אבל חשבנו שננקוט נשימה באמצע השנה כדי להסתכל אחורה ולהעריך את כל הסחורה ניתנו לנו השנה עד כה, מינואר עד יוני.
ממדונה ל-Snoop Dogg ל-Marina And The Diamonds ל-Fall Out Boy, אלו האלבומים שהעבירו אותנו (לכאורה האינסופיים) האחרונים של החורף, ריפאו את הבלוז האביבי שלנו והחלו לחמם את רשימות ההשמעה של הקיץ לשנה.
האם ראית אלבום שאהבת ברשימה שלנו? ספר לנו בתגובות!
-
8הרמוניה חמישית, 'השתקפות'
יצא ב-30 בינואר 2015לאחר תקופת פריחה מפוארת של מאניה קבוצתית של בנות לאורך תחילת שנות המאה ה-20, מ- Girls Aloud ל- Sugababes ועד ל- Pussycat Dolls ודאניטי קיין, נוצרה בצורת קשה בעולם של הרמוניות מתוקות וסיבובי שיער מסונכרנים - במיוחד בתוך הפופ האמריקאי. עד עכשיו, בכל אופן.
מה המשמעות של השיר demons של imagine dragons
Fifth Harmony היא התקווה הבאה של קבוצת הבנות הגדולה, שנבנתה עבור דור הסלפי#. לא רק שהם זמרים מוכשרים, אלא שהם מתואמים עם מה ש#טרנדים - חיוני לשרוד כאקט פופ מטופ 40 היום: בופים מלאי קרס כמו 'Reflection' ו-'Them Girls Be Like' מלאים באינסטגרם #NoFilter ו הפניות בטוויטר לרצות את בני הנוער. ועם כל סינגל מאלבום הבכורה שלהם שהשתהה זמן רב, הם ממשיכים לעלות בסולם הדרגות, מהאודה של מישל אובמה מלאת האצבעות, מלאת האצבעות, 'Bo$$', שמתנגנת כמו סרט שלא שוחרר. בּוּרלֶסקָה ריבה (מחמאה בספר שלי) לפופ הכוח הבתולי של 'Sledgehammer' ל-'Worth It' כבד הקרן (שהפך מאז ללהיט ה-20 הראשון שלהם!), הלהקה המסוגלת ממשיכה להוכיח מדוע הם מתלהבים להוביל את הבחורה האמריקאית תחיית הקבוצה...והם רק התחילו. - בראדלי סטרן
- 7
קלי קלרקסון, 'חתיכה אחר חתיכה'
יצא ב-27 בפברואר 2015אם קלי קלארקסון היא גיבורת העל הווקאלית של מוזיקת הפופ, היא החליטה לבלות את השנה בתור קלארק קנט, ולפחות לעת עתה, לבוש אזרחי מתאים לה מצוין.
אלבום האולפן השביעי של זוכת פרס הגראמי, שיצא בפברואר בעקבות שיר Heartbeat בהפקת גרג קורסטין, מחשיב עולם שבו תחנת הכוח שעברה הכשרה באופרה לא צריכה לצעוק מהגג רק בגלל שהיא יכולה. בטוח, חתיכה אחר חתיכה ה-Run Run Run של, שכולל את ג'ון לג'נד, ו-I Had a Dream, מניפסט להחזיר את הכוח לגברות משנת 2015, מוצאים את קלארקסון מפלרטטת עם הרשימה העליונה המועדפת עליה, אבל הקסם האמיתי של האלבום מושרש (באופן מפתיע) במה הכי מאופקת: Piece By Piece, Someone ורצועת הבונוס Into the Blue, כולם מצליחים לחתוך פלדה מבלי לשלוח את כלבי השכונה לסחרור.
חתיכה אחר חתיכה , שאת חלקו הגדול הקליטה זוכת פרס הגראמי בהריון, היא בדיוק מה שהאמא הטרייה קלרקסון קיוותה שיהיה: פסקול מידטמפו ברובו לסרט שמתקרב לסוף הטוב שלו. לא, זה לא מוכן לרדיו כמו פרץ דרך ואינו אורז יותר חזק האגרוף המתנודד של, אבל זה לא תוכנן לזה. האלבום מסתכם בטיטאן ווקאלי שמפגין איפוק מסוים במקום ברירת מחדל לסימן ההיכר שלה מיילל על הירח, היא הוכיחה כמה נעים זה יכול להיות כשהיא מתכרבלת ומגרגרת, במקום זאת. - מתיו דונלי
קעקועים ומשמעויות של ג'סטין ביבר
- 6
ביג דאטה, '2.0'
יצא ב-20 במרץ 2015ביג דאטה הוא למעשה איש אחד בגודל נורמלי - המפיק אלן וילקיס - אבל הוא מופיע בלייב עם להקה גדולה יותר, והבכורה שלו באורך מלא עמוסה באורחים. אלבום עתיר תכונה יכול לעתים קרובות להיות משיכת תשומת לב גימיקית, או דרך להסיח את הדעת מחומרים דקים אחרת. עדיין 2.0 מגייס כל אמן כחבר להקה אמיתי, וממקסם את הנכסים שהם מביאים לשולחן.
האלבום המצטיין Dangerous להיט מס' 1 במצעד הבילבורד האמריקאי האלטרנטיבי כסינגל דיגיטלי בשנה שעברה, והתחושה הסקסית-פוגשת-מפחידה שלו אחראית במידה רבה להצלחתו. 2.0 השירים של השיר חולקים צליל אלקטרו מגובש ומעוות המשקף את העיסוק הברור של ווילקיס בעולם ה-Patriot Act רווי הטכנולוגיה שבו אנו חיים.
הקיבעון הזה מציג את עצמו בכל דבר, החל מאמנות העטיפה השבורה בהשראת קוד HTML ועד למילים כמו אלה ב-The Glow עם Kimbra: Ain&apost nobody gotta know / Everybody&aposs in the glow. אבל 2.0 השירה של זה מציל את זה מלהיות קרה כמו ערימה של כבלי USB: ג'יימי לידל מחמם את הניקיון עם יללות הנשמה כחולות העיניים שלו, וג'ן ואסנר של וויי אוק משרה על Automatic רומנטיקה. זהו אלבום במובן של טרום עידן הסטרימינג, ראוי להאזנות חוזרות. - סמנתה וינסנטי
- 5
Fall Out Boy, 'American Beauty/American Psycho'
יצא ב-16 בינואר 2016לפני שהיה סם סמית', היה פטריק סטמפ: נשמה של ילד לבן שפועל בתוך ז'אנר אחר...או אולי רק משנה אחרת של עצוב.
Fall Out Boy מעולם לא נחשבו ללהקה מכובדת, וזהו תואר שהם אימצו במהלך השנים, ולעיתים קרובות מטפלים בחוסר ההתאמה של הפרברים באופן שעמיתיהם בפופ-פאנק לא עשו זאת. אבל בעוד להקות כמו Taking Back Sunday כבר מזמן דעכו מזיכרון הציבור הרחב, והעדיפו להתיישב איפשהו בנוחות בנישה של אותם מעריצי אובר שנותרו שלא מוכנים לתת לעבר להישאר מת, Fall Out Boy אימצו את השינוי, אתגרו את עצמם והתפתחו . הם מתכוונים להפוך את מוזיקת הגיטרה למגניבה שוב... למרות שהם לא מגניבים בעליל בעצמם.
ובטח, הם בהחלט יותר פופ מפאנק בשלב הזה, אבל הם יודעים מה עובד עבורם. אלבום האולפן השישי שלהם, חובק הז'אנר אמריקן ביוטי/אמריקן פסיכו מדגים בצורה מושלמת את מה שהם עושים הכי טוב: להפוך דגימה של Motley Crue לשיר פופ חסר בושה, לצייר ריפי גיטרה מהגלאם רוק של שנות ה-80, תוך שמירה על פופ של שנות ה-80, רמז לאומה ת'ורמן ספרות זולה בצורה שרק עובדת. (אף אלבום של Fall Out Boy לא יהיה שלם ללא רוויה יתר של התייחסויות לתרבות פופ, אחרי הכל.)
יש ביטחון חדש בשירה של Stump, שלא לדבר על התבטאות מוצקה בצד שלו. לא רק שהוא יכול לתמרן את השירה שלו כך שיתאימו לז'אנרים השונים שהלהקה מתכוונת לכבוש כאן - משתולל מרוק כבד לאלקטרו-פופ ועד אר אנד בי - אלא שהוא לוקח על עצמו את המילים המלודרמטיות החותמות של ונץ (ואני אוהב את הדרך שבה אתה פוגע בי) עם להט שעוד לא שמענו קודם. השירים האלה הם המנוני אצטדיון-רוק, ללא ספק, אבל הם בעלי ניואנסים ומרובדים מספיק כדי להצדיק האזנה מדוקדקת יותר. אנחנו קצת מאמינים לסטמפ כששרים We'll go down in history / Remember me for Centuries'...לא משנה כמה מודע לעצמו ואירוני הוא מתכוון לזה להיתקל. אבל שוביאק
שמלת תווים של קייטי פרי
- 4
סנופ דוג, 'בוש'
יצא ב-12 במאי 2015קלווין ברודוס ג'וניור אינו דבר אם לא פורה, והוא הוציא שני אלבומים רק לפני שנתיים: The largely מיותר גלגול נשמות תחת כינוי הרגאיי שלו סנופ אריה, והחזק, בהשראת ג'ורג' קלינטון 7 ימים של פאנק שיתוף פעולה עם Dâm-Funk. איך אדם שמתחרה בווילי נלסון על כבודו של הסטונר המפורסם ביותר בעולם עושה כל כך הרבה הוא חידה, ובכל זאת סנופ&אפוס חזר עם אלבום האולפן ה-13 שלו בדיוק בזמן לקיץ - וזה מדהים.
הופק על ידי פארל, בעזרת מקבילו לנפטון צ'אד הוגו, שיח חלקה כמו תחתית פונטיאק וינטג' על חלקה מרוצפת טרי של כביש חוף האוקיינוס השקט.
פתיחת האלבום California Roll מתחילה במחיאת כפיים מגומגמת שחלקה היא שיקגו ג'וק וחלקה נקרעת באופן בוטה מהריקוד של ביג שון (A$$), לפני שהיא נמסה לאוד שמשי ללוס אנג'לס בהשתתפות פארל וסטיבי וונדר האחד והיחיד. R U A Freak ו-So Many Pros חוזרים לשלו 7 ימים האלבום והסינתיזים של Sensual Seduction מ-2008, וקנדריק למאר וריק רוס מוסיפים היפ-הופ בנאמנות ל-I'm Ya Dogg. בטח, המילים המיניות מדי נהיות מטופשות בצורה לא מתנצלת ואין כאן שום דבר מהפכני, אבל כשזה עובד זה עובד. שיח ייקח אותך מהמסיבה למשטח ההחלקה, ולאחר מכן לבית המרקחת שבו אתה קונה את כל סוכריות הוויד שלך - ואם אין לך, תרצה אחת עד סוף מסלול 10. - סמנתה וינסנטי
- 3
פרחי ברנדון, 'האפקט הרצוי'
יצא ב-15 במאי 2015מעריצי The Killers שהתרגלו להוק הגדולים והמתנפחים של להקת הרוק הארנה ולסטיילינגים המוכנים לאצטדיון: פרחי ברנדון לבושים הזמין אתכם בחביבות לפנות שמאלה.
הסולן בן ה-33, שיצא לסולו לראשונה ב-2010 עם פלָמִינגוֹ , לקח את מיטב מועדוני הלילה של שנות ה-80, הוסיף נופך של ו-Fאנק ובעזרת המפיק אריאל רכטשאיד, הקפיץ את מה שהוא נחשב בצדק האפקט הרצוי . וברגע שהרצועה השלישית של האלבום, I Can Change, Flowers מדברת ישירות על האומנות של העברת הילוכים.
אני יכול להתכופף, אני יכול להישבר / אני יכול להזיז, אני יכול לעצב / לפוצץ שביל בגשם הסוחף / ילדה, אני יכול לשנות, הוא מתחנן בדחיפות על פני נוף חלומות של פסנתר וסינת' שיכול למצוא את דרכו למיטב האריתמיקה. והצטרף ל-Still Want You, סינגל שמתהדר במעט רטרו-סול וב-Can't Deny My Love המרגש, הכולל הפקה ראויה לכל מונטאז' אימון של רוקי בלבואה, האפקט הרצוי יעביר אתכם לתור צפוף מחוץ ל-The Roxy, שם תשמחו לבלות את הלילה.
מר ברייטסייד אולי עבר ברחבי העיר, אבל הדייר המחליף של השכונה יערוך מסיבות שהרחוב ללא מוצא עדיין לא ראה. להכיר אותו. - מתיו דונלי
sharknado 5 cameos לפי סדר הופעתם
- 2
מדונה, 'לב מורדים'
יצא ב-6 במרץ 2015אולי ראית אותה מושכת את דרייק על הבמה בקואצ'לה. לחלופין, אולי ראית אותה על שולחן בהכרזה בשידור החי של TIDAL. אולי אפילו תפסת אותה לוקחת את המילים של 'Living For Love' לתחושה מילולית מחרידה כשהיא זרקה לאחור על גבי גרם מדרגות בטקס פרסי BRIT לשנת 2015. בכל מקרה, מדונה הפכה את השנה לכלבה שלה - בנפילה ובניצחון.
לב מורד הוא אלבום האולפן ה-13 של Madonna, וזה מתאים, שכן אין ספק שזהו השיא הכי חסר מזל שלה עד כה: האלבום הגיע לאינטרנט חודשים לפני המתוכנן בצורה לא גמורה. אבל המדליפים הישראלים והפרומו השנוי במחלוקת של #RebelHeart באינסטגרם יהיו ארורים: לב מורד נשאר הרקורד הטוב ביותר שלה מזה למעלה מעשור.
האלבום הוא תערובת אקלקטית ואופורית של המנוני רחבת ריקודים רציניים ('Living For Love'), פגיעות מרעננת ('Joan Of Arc') ובאנג'רים רועשים #UnapologeticBitch Diplo המתאימים ביותר למלכת הפופ מאושרת ההאשטאג שמסרבת לשבת מטה. ולכל רגע פוטנציאלי לעורר העוויה (תיזהר מהתייחסות למקלחת הזהב ב-'S.E.X.'!), ישנה מנגינה טהורה ורצינית ('Rebel Heart') שמזכירה לנו את היכולת שלה לספק גדולות פופ אמיתיות.
על רקע תגובת נגד סקסיסטית ואגיסטית בתקשורת, מאדג' ממשיכה לקרוא תיגר על הרעיון של 'להתנהג בגילה' ולדחוף את הגבולות של מה שאישה, אמא ו- לא פחות מכל! - מלכת הפופ יכולה וצריכה להיות. יש לנו מזל שיש לנו אותה...לא משנה כמה מבולגן חשבון האינסטגרם שלה. - בראדלי סטרן
- אחד
מרינה והיהלומים, 'פרוץ'
יצא ב-13 במרץ 2015כל מי שבאמת מאמין במוזיקת פופ לא יכול להתעלות מעבר לנקודה של אשפה צפופה ומסטיק רק כרעש רקע בין החלקות מסקרה מעולם לא שמע תקליט של Marina And The Diamonds.
עם השירה המוזרה, האופראית והמילים המוזרות שלה, מרינה התגלתה ב-2010 כאמנית אינדי-פופ עם אלבומה הראשון המעט מפורק אך מכובד, תכשיטי המשפחה . היא הלכה מוזרה יותר עם לב אלקטרה , מבסס סאונד אפל יותר, בסיס מעריצים מוצק ופרסונה גימיקית. אבל זה האלבום האחרון שלה, פרוט , זה רואה אותה הכי עקבית מבחינה קולית. וזה הגיוני: היא נטשה את לב אלקטרה צעיף והלך יותר - ופגיע יותר. סוף סוף היא מצאה את עצמה, בוודאי כאמנית, ואולי אפילו כאדם שמנווט את העולם על כל המורכבויות שלו... וכל השטויות שלו.
השירים בהחלט מציגים את האבולוציה שלה: החלטתה לוותר על הפופ המבריק שהפך אותה לקצת יותר סחונית עם לב אלקטרה היה נועז. אין, למען האמת, שום מגה-להיט ידידותי לרדיו פרוט . זה מהלך שמריח מסוג הביטחון העצמי שהיה חסר בעבודותיה הקודמות. (ולמען ההגינות, מגיע לה.) אולי הדבר המרשים ביותר פרוט זה עד כמה הוא רחוק מנוף הפופ הנוכחי. יש בו אלמנטים של סינת'-פופ מבלי להיות משנות ה-80 בגלוי, אבל זו השוואה עצלנית, כמו פרוט מצליח להישאר נטוע היטב בהווה. חולמני, חולני וחגיגי, האלבום הוא סוג של אוקסימורון שלא באמת יעבוד עבור אף אמן אחר: זה בהחלט מרינה. אבל שוביאק
